ההערכה מחדש של יצוא של טכנולוגיות הגנת המולדת
כל שהטכנולוגיות המעורבות במערכות “אבטחת המולדת” יותר מתקדמות, ההגבלות על היצוא שלהן גדלות ומתרחבות בצורה חריפה יותר. ישראל היא אחת מהיצואניות הגדולות של מערכות צבאיות מתקדמות. אם לוקחים את העובדה הזו ומשלבים אותה עם המצב הגאו-פוליטי במזרח התיכון – מקבלים רמת רגישות גבוהה ביותר. מציאות זו יכולה להשפיע על נושאים מסוימים מעת לעת.
ברוב המקרים הבעיה טמונה בטכנולוגיות צבאיות “טהורות”. יש מצבים בהם קו ההפרדה בין הצבאי וה- HLS הוא כל כך דק שיכולה להיווצר בעיה גדולה. יש גם פעמים שבהם מצבים המשיקים את השוק הצבאי יכולים להשתנות במהירות ולהשפיע על התנאים בשוק ה-HLS. הפרטים ברוב המקרים נשמרים תחת מעטה כבד של סודיות, אבל אנחנו מדברים כאן על שינויים דרמטיים. אם אנו רוצים להשתמש בטורקיה כמודל של המשוואה זה מבהיר את המצב.
עד לפני כארבע שנים, טורקיה הייתה כמעט לקוח “שבוי” של התעשיות הביטחוניות הישראליות. הסיבות לכך נבעו בעיקר מהרצון של טורקיה שלא להיות תלויה באופן מלא בארה”ב מצד אחד, ומהכעס על אירופה שלא רוצה אותה כחברה באיחוד הארופי מצד שני. שתי עובדות אלה הביאו לקשר המתהדק בין אנקרה וירושלים,קשרים הדוקים אלו הם עכשיו היסטוריה. השינוי התרחש בעקבות ההשתלטות של חיל הים הישראלי על הספינה הטורקית שניסתה להפליג מטורקיה לרצועת עזה. כך קרה בעבר גם עם הקשרים הביטחוניים של ישראל עם סין. ביום אחד המציאות משתנה דרמטית.
מול המציאות הזאת, תעשיות ביטחוניות בארץ מוצאות את עצמן מול מצבים בעיתיים מהיום למחר.
זה קרה בתחום הבטחוני הטהור. זה עלול לקרות גם בתחום ה-HLS – בגלל העובדה שיש זליגה גוברת והולכת של טכנולוגיות מהביטחוני הטהור לתחום הגנת המולדת.
